אוחנונה ואח' נ' קומבה בע"מ ואח'

פסק דין

התביעה היא בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בעת ששער חשמלי שמותקן במתחם השייך לנתבעת פגע ברכבה.

לטענת התובעת היא חנתה במתחם. השער היה פתוח והיא ביקשה לצאת ולכן התקדמה עד קו היציאה ובדקה את הדרך ולאחר שוידאה שאין רכב שעובר בשער, החלה לנסוע אך השער החל להסגר על רכבה ופגע בו.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת והגישה הודעה לצד שלישי, לחב' סיסטם מעבדות מתקדמות בע"מ, שלטענתה שכרה ממנה, בין היתר, שטחי חניה במתחם אך אלה יועדו, על פי ההסכם שבין הצדדים, אך ורק לעובדי הצד השלישי שלהם רכב המסומן בלוגו של החברה (סיסטם).

לטענת הנתבעת, התובעת היא שאחראית לתאונה מאחר שניסתה לעבור בשער כשהיא מנצלת את העובדה שהשער נפתח למען רכב אחר. לטענת הנתבעת התובעת ניסתה לכן "לגנוב" את היציאה ואם נפגע רכבה בתהליך הזה, אין לה להלין אלא על עצמה.

הנתבעת ציינה כי השער תקין לחלוטין ולא יתכן שהחל להסגר בעת שרכב עבר דרכו. עוד טענה הנתבעת כי אם יש מקום לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה, הרי שזו חובתו של הצד השלישי שכן מלכתחילה היה אסור לצד השלישי לאפשר לעובדיו, שאינם משתמשים ברכב הנושא את שם החברה, לחנות במתחם, ולפי ההסכם שבין הצדדים אין הנתבעת אחראית לנזקי הצד השלישי במקרה כזה.

הצד השלישי שלח כתב תשובה ואישר בו את טענות הנתבעת לפיה התובעת לא היתה רשאית לחנות בתוך המתחם והראיה שמספר הטלפון שלה לא נכלל ברשימת המספרים שהועברו לנתבעת על מנת שתזין אותם למנגנון הפתיחה של השער.

שמעתי היום את הצדדים ואני מחליטה לדחות את התביעה.

שוכנעתי כי התובעת היא שאחראית לתאונה. התובעת הסתירה בכתב התביעה את העובדה שחנתה במתחם שלא באישור. אמנם, בדיון היום טענה התובעת כי חנתה במתחם למעלה משנתיים ואיש לא העיר לה על כך, אולם ברור מעדותה כי ידעה היטב שהדבר אסור והעדיפה להמשיך ולחנות שם כל עוד לא הפריעו לה בכך.

גירסת התובעת, לפיה רק לאחר התביעה החלה הנתבעת להעביר מיילים לסיסטם התבררה כגירסה שאינה נכונה שכן מיילים בעניין זה הוחלפו בין הצדדים עוד במהלך 2008 ולא רק לאחר מועד התאונה שהיה ביום 22/8/10.

התובעת גם לא הביאה כל ראיה או עדות לתמוך בגירסתה, לפיה ניתן לה אישור לחנות במתחם.

מעבר לכך, גם מטעמים נוספים לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה.

בכתב התביעה טענה התובעת כי בעת שהגיעה לשער היה השער פתוח. לעומת זאת, בעדותה בבית המשפט טענה כי התקשרה למשרד על מנת שיפתחו לה את השער. מדובר בשינוי מהותי בגירסה שכן אחת המחלוקות היא בשאלה באיזה מצב היה השער בעת שהתובעת החלה לעבור דרכו.

העובדה שהתובעת התקשרה למשרד על מנת שיפתחו לה את השער מאשרת את גירסת הנתבעת והצד השלישי לפיה רק מספרי טלפון מסויימים קיבלו את קוד הפתיחה לשער ונראה שהתובעת עשתה שימוש בקוד הזה מבלי שנמסר לה ישירות.

התובעת טענה כי בעת שעברה בשער החל השער להסגר ולא נפתח בחזרה בעת שפגע בה ואולם גירסה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהשער היה תקין, כפי שעולה מאישור הבדיקה שנעשתה רק שעתיים לאחר המקרה. לפיכך, עצם הפגיעה מתיישבת דווקא עם גירסת הנתבעת לפיה התובעת ביקשה לחמוק במהירות דרך השער שהיה כבר פתוח בשל יציאת רכב אחר ובשל כך נפגעה.

יצויין כי גירסה זו מתיישבת גם עם האמור בכתב התביעה לפיו השער היה פתוח בעת שהגיעה התובעת.

התובעת טענה בכתב התביעה שארז, נציג הנתבעת, אמר לה שידוע לו שהשער אינו תקין ואולם ארז התייצב בבית המשפט, ציין שהשער היה תקין, ואף הציג, כאמור, אישור לבדיקה שנעשתה לו רק שעתיים לאחר הארוע.

התוצאה היא שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת אחראית כלפיה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה מהשער ואני דוחה את התביעה.

בהתאם נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

אין צו להוצאות.